פטנט על שיטה עסקית

AMAZONPATחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע כי כל תהליך, מוצר או מוצר הנובע מתהליך יכולים להירשם כפטנט, בתנאי שהם עומדים בתנאי כשירות המצאה המנויים בחוק.

סעיף 3 לחוק קובע כי על אמצאה להיות "בתחום טכנולוגי":

"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט."

קרי, על מנת לרשום אמצאה כפטנט יש להראות כי היא מועילה, יש בה התקדמות המצאתית וניתנת לשימוש תעשייתי בכל תחום טכנולוגי. השאלה המתבקשת היא: האם שיטות עסקיות עומדות בהגדרות הקבועות בחוק, כך שניתן להגן עליהן במסגרת דיני הפטנטים?

"שיטות עסקיות" מתאפיינות בד"כ ביישום פופולארי שאינו מורכב מבחינה טכנולוגית. דוג' לכך הן יישומיים שונים בתחום הרשתות החברתיות, אפליקציות לסוגיהן, שיטות פרסום מקוונות, שיטות מסחר ותשלום מקוונות וכד'.

בשנת 2006, רשם הפטנטים דאז, ד"ר מאיר נועם, דחה את בקשה לרישום פטנט מס´ 131733, וקבע כי שיטות לעשיית עסקים, ובפרט שיטות אינטרנטיות (המבוססות על תוכנה בלבד) אינן כשירות לרישום פטנט בישראל. נימוק הרשם בזמנו היה כי לא ניתן לקבוע כי שיטה עסקית שייכת לתחום הטכנולוגי, כנדרש בחוק, היות והיא שייכת לעולם השיווקי-מסחרי בלבד.

על אף מגמת רישום הפטנטים בארה"ב, הנוטה יותר ויותר להכיר בשיטות עסקיות ככאלה הראויות להירשם כפטנט (ראו כדוגמא: US 5960411 A, פטנט שנרשם בשנת 1999 על שם חברת אמאזון, להזמנת מוצרים דרך האינטרנט – על אף שהחלטה זו נהפכה שנתיים אחר כך; והפטנט הראשון שנרשם על שיטה, מספרB1 7251621US, אשר נרשם בשנת 2007 עבור הזמנות e-commerce, פטנט US 8244594 B2 , הנרשם בשנת 2009 על שיטה למסחר אינטרנטי, וכן הלאה).

בישראל, בפסיקה משנת 2012 של רשם הפטנטים בעניין אנה וראובן ברמן – בקשתם לרישום פטנט מספר 168734 (שיטה עסקית לחיוב רכב בגין חניה) נדחתה, לאור העובדה ששיטה זו אינה מתארת פתרון טכני המיועד לשימוש תעשייתי ועל כן אינה עונה על הוראות סעיף 3 לחוק. המבקשים ניסו להתבסס על מבחן בית המשפט האמריקאי, על פיו בודקים האם באמצאה, בין אם בהיבט השיטה ובין אם בהיבט המערכת שלה, יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי.

בעניין אנה וראובן ברמן לעיל, תרומת האמצאה של המבקשים ביחס לידע הקודם הסתכמה בהקלה על בעל הרכב בביצוע פעולת רכישה מקדימה, אשר ניתן היה לבצעה בדרכים רבות כמתואר בבקשה. אף אחת מדרכים אלו, לרבות השימוש בפקח חניה אנושי, אין בה להעיד על ביטוי מוחשי בתחום טכנולוגי. לפיכך, נמצא כי האמצאה המבוקשת אינה בתחום טכנולוגי והיא חסרת התקדמות אמצאתית.

בהחלטה נוספת, אשר ניתנה בבקשת פטנט 171773, "מכשיר ושיטה לניהול משחקי חברה" (השגה על החלטת בוחן) (2012) (להלן: "עניין טייכר"), נסקרו הפסיקה בישראל ומצב הדברים בארה"ב ובאירופה. צוין, כי את פרשנותו של סעיף 3 לחוק יש לעשות באופן המותאם לשינויים הטכנולוגיים עליהם חוק הפטנטים בא לתת מענה וכי בשקילת מכלול האינטרסים ובהתחשב במשפט ההשוואתי, בחינת כשירות האמצאה כפטנט, לרבות שאלת היותה של אמצאה בתחום טכנולוגי, תעשנה על פי הקריטריונים אשר נקבעו בע"ש 23/94 United Technologies נ' רשם הפטנטים ("UTI"). על פי קריטריונים אלו, באמצאה, בין אם היא מוצר, תהליך או שיטה, יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי. בעניין UTI נקבע, כי תהליך טכנולוגי מוחשי משמעו "ביטוי של תכונות פיזיות בדבר כלשהו עליו מבוצעת האמצאה, או באופי הפעולה אותה המוצר או התהליך המבוקש לרישום, מבצעים".

על אף שהבקשה בטייכר נדחתה, פורטו מספר קריטריונים המסייעים לשאלה האמצאה הינה בתחום טכנולוגי:
א. יש לבחון את האמצאה בכללותה מבלי להפריד את רכיביה ומבלי להתמקד ברכיב אחד או קבוצת רכיבים אחת;
ב. יש לזהות את תרומת האמצאה;
ג. יש לבחון האם היא מביאה לתרומה שיש לה ביטוי מוחשי בתחום טכנולוגי (כפי שנדון בענייןUTI ).

לסיכום, חרף העובדה כי נראה כי קיים קושי ברישום שיטה עסקית כפטנט בישראל, נראה כי השינוי שנעשה בשנת 2012 לפיו ניתן לרשום אמצאות בתחום התוכנה כפטנט, השפיע גם על המגמה מקבילה, לפיה, ככל והשיטה העסקית כרוכה בהתמודדות עם בעיה טכנולוגית באופן מוחשי, הדבר "יכשיר" את כשירותה לרישום לפטנט. על כן, גם בישראל, בתנאים מסוימים, ניתן יהיה לקבל הגנת פטנט גם על שיטות עסקיות.